מנזר שאולין | המורשת של דא מו

קונג פו סיני מוכר בעולם המערבי מאז שנות העשרים של המאה העשרים, מנזר שאולין מפורסם בעולם כולו בשל הנזירים הלוחמים בעלי היכולות הוירטואוזיות שהם מדגימים, יכולתם לחשל את גופם לעמוד במשימות שנראות על אנושיות בעיני האדם הסביר.

ראוי לציין כי המילה קונג פו או גונג פו כפי שנכון יותר לומר אותה משמעה הישג הדורס זמן רב ומאמץ, זוהי הגדרה רחבה למיומנות גבוהה לאו דווקא בתחום אומנויות הלחימה. לימוד קליגרפיה, נגינה או כל מיומנות אנושית נרכשת הדורשת השקעה של זמן ומאמצים רבים ניתן להגדירה בשם גונג פו.

מנזר שאולין כמו מנזרים אחרים צברו עושר בצורת כלים נאים, פסלים וממון ולכן נוצר הצורך בנזירים לוחמים שיגנו על המנזר ועל עושרו. לכן נזירים לוחמים היו מאז ומעולם אך שיטות הלחימה בהן הם השתמשו עד שנת 500 לספה״נ נכנסו כולן תחת הקטגוריה אומנויות לחימה קשות. סגנונות כגון אגרוף ארוך Long Fist או סגנון טפרי הנמר Tigers Claw היו מהקדומים שהתפתחו במנזר.

נזיר הודי בשם בודהידהרמה שהוזמן לסין על ידי הקיסר ללמד בודהיזם ובסופו של דבר קבע את ביתו במנזר שאולין הוא האדם שמגיע לו הקרדיט על השינוי המהותי שברבות הימים הוביל את מנזר שאולין להיות חוד החנית של אומנויות הלחימה הסיניות הרכות למשך מאות שנים. בודהידהרמה או בשמו הסיני דא מו פיתח את השימוש בתודעה כדי להוביל צ’י ולהניע את הגוף באמצעותו. שתי סדרות שהוא הותיר אחריו הנחשבות עד היום לסדרות המתקדמות ביותר בעולם הצ’י קונג יי ג’ין ג’ינג ושי סוי ג’ינג מתורגלות עד היום לשם אריכות ימים, בניה ואיזון של הגוף למיצוי הפוטנציאל הגלום בגוף האנושי.

עבודה תודעתית ושליטה בצ’י המגן שהובילו להתפתחותן של טכניקות צ’י קונג כגון חולצת הברזל Iron Shirt או פעמון הזהב Golden Bell שתיהן עושות שימוש בצ’י על מנת להפוך את גופו של הלוחם לבלתי פגיע גם במקומות הרגישים ביותר בגוף האדם. איך זה קורה? הלכה למעשה הלוחם מרכז את הצ’י המגן לנקודה ספציפית בגופו והצ’י המגן הוא זה שהופך את גופו לבלתי חדיר.

במופעי ראווה נזירים לוחמים מדגימים עד היום את היכולת לספוג מכות בלתי נתפסות בכל חלקי גופם, להפוך את חלקי גופם הרכים בלתי חדירים לחנית חדה, לשבור סלעים עם ידיהם החשופות ועוד.

תרגול פה ג’ין במנזרים הפך לחלק אינטגרלי מהסילבוס. הנזירים הלוחמים של מנזר שאולין מתרגלים ומאמנים את גופם להוציא כוח מתפרץ כאשר הגוף מוחזר ברכות וכל מפרקי הגוף משוחררים בשגרת האימונים היומית. גם אצל מורי מאסטר יאנג נהגנו לתרגל פה ג’ין מדי יום אחרי חימום ולפני ארוחת הבוקר. פה ג’ין ניתן לתרגל  בידיים ריכות או עם כלי נשק כפי שניתן לראות בתמונה משמאל אימון עם מוט ארוך.

להלן לינק לקריאה מורחבת והבנה מעמיקה יותר של מושגי יסוד מעולם הצ’י קונג