צ’י קונג באומנויות לחימה

צ’י קונג באומנויות לחימה מה זה אומר? לפני שניגש לבחון את שורשיה של אמנות הלחימה טאי צ’י צ’ואן עלינו להכיר את ההיסטוריה של אומנויות הלחימה הסיניות, וללמוד מתי החל השימוש בצ’י כאסטרטגיה באומנויות לחימה. רבות מאומנויות הלחימה המפורסמות והאפקטיביות ביותר מקורן בסין. הקדומות שבהן בדומה לאומנויות לחימה רבות שהתפתחו בכל העולם הישן שמו דגש על לחימה בידיים ריקות ולחימה בכלי נשק כגון המקל החרב החנית ועוד. אלו היו אמצעי הלחימה בעולם העתיק.

אומנויות לחימה נחלקות כיום לשתי קטגוריות ראשיות והן אומנויות לחימה רכות Soft Martial Arts ומולן אומנויות לחימה קשות Hard Martial Arts. בין שתי הצוות הללו יש הרבה תחנות ביניים דוגמא טובה הוא הסגנון שהתפתח במנזר שאולין בשם עגור לבן הנחשב לסגנון רך קשה Soft Hard Style.

כדי להבין את ההגדרה סגנון קשה מול סגנון רך נביא כמה דוגמאות. קרב מגע שמקורו בישראל, קראטה,  אגרוף מערבי, סנדה (הגרסה הסינית דומה במידה רבה לאגרוף תאילנדי), קיקבוקסינג או היאבקות קלאסית. כל אלה נחשבות לאמנויות לחימה קשות משום שאנו מסתמכים מלבד הטכניקה הייחודית לכל סגנון על כוחם של השרירים, משקל הגוף וכוח פיזי עדיף בשילוב עם טכניקות הגנה ותקיפה הם המפתח לניצחון בקרב.

אומנויות לחימה רכות מסתמכות על ניצול כוחו של היריב משמע להפוך הגנה להתקפה, שימוש בצ’י לצורך הגנה והתקפה. החזקת הגוף בסגנונות אלה על פי רוב רכה ללא מתח ומאפשרת הכלה של תנועת היריב, טכניקות ההגנה אינם מעמידות כוח מול כוח על מנת לבלום התקפה אלא מסיטות את כוחו של היריב מפגיעה ישירה למקום או זווית המקנה יתרון למגן ממנה הוא יכול לשלוט בתוקף ואף להכניעו.

סגנונות רכים קשים משלבים את שתי הגישות דוגמאות לכף יהיו נינג’יטסו שהתפתח ביפן, הג’יג’יטסו הברזילאי, העגור הלבן בסגנון שאולין דרומי, ווינג צ’ון ועוד.

טאי צ’י צ’ואן הנו סגנון הלחימה הרך ביותר והיחיד בו אין כלל שימוש בכוח מול כוח. הכלים בהם אמן טאי צ’י משתמש יהיו יכולתו להקשיב, לחוש את כוונת היריב ולהשתמש בהתקפה של היריב כמומנטום שבעזרתו אמן טאי צ’י מיומן יכול ״לעקור את יריבו מהשתרשות״ ולהשיב התקפה. הכוח המתפרץ הנובע מצ’י נקרא פה ג’ין Fa Jin זוהי למעשה מכה החודרת את עומק הגוף.

ההבדלים בין מכה בכוח הזרוע למכת צ’י

בעוד שאם נחטוף אגרוף חזק ממתאגרף נחוש כאב בהתאם לעוצמת המכה ורגישות המקום בו היא פגעה. התוצאה תראה על פני השטח כחבורה, שטף דם וכדומה. פנים הגוף מנגד ברוב המקרים לא יחבל אנושות והפגיעה תהיה חיצונית ברובה.

פה ג’ין הנה מיומנות בה אמני לחימה רכה מבוססת צ’י לומדים להחדיר צ’י לתוך גוף היריב במגמה לעשות נזק פנימי. ברוב המקרים התוצאה כאן תהיה הפוכה בעוד שעל פני השטח לא יראנה נזק רב ולעיתים לא יראה נזק כלל, האיבר הפנימי אליו כוונה המכה עלול לסבול פגיעה קשה, במקרים מסוימים הכאב יופיע זמן רב לאחר המכה והנזק הפנימי יכול להיות בלתי הפיך למרות שכלפי חוץ לא ניתן לראות  שום סימן המעיד על  נזק פנימי.