התפתחות אומנויות הלחימה הרכות במנזר שאולין


קוֹנג פוּ סיני מוכר בעולם המערבי מאז שנות העשרים של המאה שעברה, ובמיוחד יצא שמו של מנזר שאוּלין, הידוע בנזירים לוחמים בעלי יכולות לחימה וירטואוזיות, מלבד יכולות תנועה יוצאות דופן נזירי שאולין ידועים גם בשל יכולתם לחשל את גופם לעמוד במשימות שנראות לאדם הסביר על-אנושיות.

המילה קונג פו (או גוֹנג פוּ כפי שנכון יותר לבטא) משמעה “הישג הדורש זמן רב ומאמץ”. זוהי הגדרה רחבה למיומנות גבוהה שאינה בהכרח בתחום אומנויות הלחימה. כלומר לימוד קליגרפיה, נגינה או כל מיומנות אנושית נרכשת הדורשת השקעה רבה של זמן ומאמצים רבים ניתנת להגדרה כ-גונג פו.

כמו מנזרים רבים בסין, מנזר שאולין צבר עושר רב בצורת כלים נאים, פסלים וממון, ומכאן שנוצר הצורך בכח לחימה –  נזירים לוחמים –  שיגנו על המנזר ועל עושרו. פחות או יותר  עד שנת 500 לספירה, כל שיטות הלחימה של הנזירים הלוחמים היו בקטגוריה של אומנויות לחימה קשות: בין הסגנונות המוקדמים שפותחו במנזר אפשר למנות את סגנון האגרוף הארוך (Long Fist) וסגנון טפרי הנמר (Tiger’s Claw).

השינוי, כאמור, מיוחס לדא מו, בודהידהרמה, שהוביל את מנזר שאולין להיות חוד החנית של אומנויות הלחימה הסיניות הרכות למשך מאות שנים. דא מו פיתח את השימוש בתודעה כדי להוביל צ’י ולהניע את הגוף באמצעותו. שתי הסדרות שהוא הותיר אחריו נחשבות עד היום לסדרות המתקדמות ביותר בעולם הצ’י קונג: יי ג’ין ג’ינג ושי סוּי ג’ינג, המתורגלות עד היום לשם אריכות ימים, בניה ואיזון של הגוף למיצוי הפוטנציאל הגלום בגוף האנושי. 

דא מו פיתח עבודה תודעתית ושליטה בצ’י המגן שהובילו להתפתחותן של טכניקות כגון חולצת הברזל (Iron Shirt) ופעמון הזהב (Golden Bell). שתיהן עושות שימוש בצ’י על מנת להפוך את גופו של הלוחם לבלתי פגיע גם במקומות הרגישים ביותר. איך זה קורה? בפועל, הלוחם מרכז את הצ’י המגן לנקודה ספציפית בגופו והצ’י המגן הוא זה שהופך את גופו לבלתי חדיר.

עד היום נזירים לוחמים מדגימים במופעי ראווה את היכולת לספוג מכות בלתי נתפסות בכל חלקי גופם, להפוך את חלקי גופם הרכים בלתי חדירים לחנית חדה או לחרב, לשבור סלעים עם ידיהם החשופות ועוד. 

תרגול פה ג’ין במנזר שאולין, ובעקבותיו גם במנזרים רבים אחרים, הפך לחלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים. הנזירים הלוחמים מתרגלים ומאמנים את גופם לשחרר כוח מתפרץ כאשר הגוף מוחזק ברכות וכל מפרקי הגוף משוחררים. גם אצל מורי, מאסטר יאנג, נהגנו לתרגל פה ג’ין מדי יום אחרי החימום ולפני ארוחת הבוקר. 

מתעניינים בלימודי טאי צ’י בקרו בעמוד הקורסים המתקיימים בפריסה ארצית לימודי צ’י קונג וטאי צ’י 
המכללה הישראלית לאומנויות פנימיות מרכזת תחתיה לימודי אומנויות לחימה רכות כגול טאי צ’י , לימודי צ’י קונג וניי גונג מדיטציות מעולם הצ’י קונג.

אומנויות הלחימה הרכות
התפתחות אומנויות הלחימה במנזר שאולין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן