טאי צ'י צ'ואן, אמנות הלחימה הפנימית הסינית העתיקה, מהווה אחד מהאוצרות התרבותיים החשובים ביותר של התרבות הסינית. אמנות מופלאה זו, המשלבת תנועות זורמות ועדינות עם עקרונות פילוסופיים עמוקים, זוכה כיום להכרה עולמית כשיטה יעילה לריפוי הגוף ושמירת האיזון הפנימי בין גוף לנפש. בלב ההיסטוריה של הטאי צ'י צ'ואן עומדת דמותו האגדית של צ'אנג סאן פנג, הנזיר הדאואיסטי שלפי המסורת המקומית המציא את אמנות הלחימה הייחודית הזו במאה ה-12.

טאי צ'י צ'ואן, הנה אומנות של התנועה המייצגת הרבה יותר מאשר עוד אמנות לחימה סינית. זוהי פילוסופיה חיה המתבטאת בתנועה, מערכת חשיבה המבוססת על עקרונות הדאואיזם העתיק ותורת יין ויאנג. האמנות הזו מלמדת אותנו על האיזון בין כוחות מנוגדים, על הכוח הטמון ברכות ועל החשיבות של הזרימה הטבעית בחיים.

במאמר זה נצא למסע מרתק אל תולדות הטאי צ'י צ'ואן, נכיר את דמותו המסתורית של צ'אנג סאן פנג, נחקור את ההיסטוריה המורכבת של אמנות זו, נבחן את הסגנונות השונים שהשפיעו על התפתחות השיטה ונעמיק בהבנת הפילוסופיה העמוקה העומדת בבסיסה. נגלה כיצד אמנות לחימה עתיקה זו הפכה לתרגול בריאות פופולרי ברחבי העולם, ומה ניתן ללמוד ממנה על האיזון וההרמוניה בחיים המודרניים.

צ'אנג סאן פנג – חייו ואישיותו

דמותו של צ'אנג סאן פנג (張三丰) עטופה במסתורין ובאגדות, והיא מהווה נקודת מפגש מרתקת בין היסטוריה למיתולוגיה. הנזיר הדאואיסטי האגדי, שחי לפי המסורות השונות במאה ה-12 או ה-13, נחשב לא רק לממציא הטאי צ'י צ'ואן אלא גם לאחד מהדמויות הרוחניות החשובות ביותר בתרבות הסינית.

קיימות מחלוקות היסטוריות משמעותיות לגבי מקום לידתו ואפילו לגבי תקופת חייו של צ'אנג סאן פנג. לפי "היסטוריה של מינג", המקור ההיסטורי החשוב ביותר, הוא נולד בליאונינג בסוף תקופת שושלת סונג וחי עד גיל 212 שנה. התיעוד במנזר וודאנד גורס כי הוא הגיע לשהות שם את החורף האחרון ונפרד מגופו בהיותו בן 170 שנה.  כך או כך צ׳אנג סאן פנג ללא ספק האריך ימים בבריאות ויכולות פיזיולוגיות יוצאות דופן בכל קנה מידה.

צ'אנג סאן פנג קיבל השכלה מקיפה ומגוונת החל מאמנויות לחימה של מנזר שאולין דרך לימוד משנתם של קונפוציוס ודאואיזם ברוח לאו דזה, ועד צ׳אן זן בודהיזם על פי משנתו של דא מו. בתקופת שלטונו של הקיסר שיזו בשושלת יואן, הוא מונה כמועמד לשירות האזרחי וכיהן כמושל מחוז בולינג באזור דינגג'ו הנוכחי. עם זאת, חייו לקחו תפנית דרמטית כאשר החליט לדחות את השירות הממשלתי ולחלק את רכושו לבני משפחתו.

המעבר לחיי נזירות דאואיסטית סימן את תחילת הפרק החשוב ביותר בחייו של צ'אנג סאן פנג. הוא נדד ברחבי סין וחי כנזיר מתבודד, בילה שנים בהר הואה לפני שהתיישב סופית בהרי וודאנג המפורסמים. הרי וודאנג, הנחשבים למקום קדוש בדאואיזם, הפכו לבית הרוחני שלו ולמקום בו פיתח את תורתו הייחודית.

האגדות המקיפות את צ'אנג סאן פנג מתארות אותו כדמות בעלת כוחות על-טבעיים וחוכמה עמוקה.

ההיסטוריה של טאי צ'י צ'ואן

ההיסטוריה של הטאי צ'י צ'ואן משתרעת על פני מאות שנים ומשלבת אלמנטים של מיתולוגיה, פילוסופיה ואמנויות לחימה מעשיות. השורשים הפילוסופיים של האמנות הזו נטועים עמוק בתרבות הסינית העתיקה, כאשר המונח "טאי צ'י" עצמו מופיע לראשונה ב"ספר התמורות" (יי ג'ינג) לפני יותר מ-3,000 שנה בתקופת שושלת ג'ו. למעשה טאי צ'י הנה ביטוי בתנועה של שמונה הטריגרמות מספר התמורות המסמלות איכויות או כוחות באמצעותם הטבע, העולם סביבנו ואף אנו בני האדם מתקיימים. סמל הטאי צ'י המוכר של יין ויאנג מסמל את ההרמוניה המושגת באמצעות שני הניגודים. ניגודים אלו מקיימים יחסים תומכים, משלימים ולמעשה מקנים משמעות האחד לשני. הפכים אלו הקיימים בכל דבר, הם ״הכלי״ באמצעותו הטבע שואף לאיזון.

המסורת מייחסת את המצאת הטאי צ'י צ'ואן לנזיר הדאואיסטי צ'אנג סאן פנג, אך ההיסטוריה המדויקת כנראה מורכבת יותר. לפי האגדה הפופולרית ביותר, צ'אנג סאן פנג קיבל השראה ליצירת האמנות כאשר צפה בקרב בין נחש לציפור. הנחש, במקום להתנגד ישירות להתקפות הציפור, נשאר דומם וערני, זז בתנועות זורמות ונמנע מהפגיעות עד שמצא את הרגע המתאים לתקוף. התצפית הזו השרתה עליו ליצור סט של 80 תנועות טאי צ'י המבוססות על עקרונות הגמישות, הזרימה והתזמון המושלם.

עם זאת נציין כי, המחקר ההיסטורי המודרני מצביע על מקורות מורכבים יותר. צ'ן וואנגטינג (1600-1680), שומר מלכותי מכפר צ'ן במחוז הנאן, נחשב היום לדמות ההיסטורית החשובה ביותר בפיתוח הטאי צ'י צ'ואן כפי שאנו מכירים אותו כיום. בשנות ה-1670, לאחר פרישתו מהצבא, פיתח צ'ן וואנגטינג מספר רצפי טאי צ'י שכללו את ה"מסגרת הישנה" (הסגנון הקלאסי של צ'ן). צ'ן וואנגטינג הושפע מאוד מבתי ספר שונים ללחימה, במיוחד מתורתו של הגנרל צ'י ג'י גואנג מהצבא הקיסרי. צ'י ג'י גואנג כתב ספר לימוד חשוב על לחימה בסגנון  צבאי בשם "אגרוף ב-32 צורות", שהשפיע רבות על פיתוח הטכניקות. אולם החידוש המשמעותי ביותר של צ'ן וואנגטינג היה שילוב טכניקות עתיקות של דאו יין (צ'י קונג בגרסתו הקדומה) באמנות הלחימה שלו.

מאז ימיו של צ'ן וואנגטינג, הטאי צ'י צ'ואן התפתח לארבעה סגנונות עיקריים, כל אחד עם מאפיינים ייחודיים:

סגנון צ'ן הוא הסגנון הקדום ביותר והמקורי, המאופיין בשילוב של תנועות איטיות וזורמות עם פרצי כוח נפיץ ותנועות ספירליות. זהו הסגנון הקשה והתובעני ביותר פיזית, הכולל עמידות נמוכות ותנועות מורכבות.

סגנון יאנג, שפותח על ידי יאנג לו-צ'אן (1799-1872), הוא הסגנון הפופולרי ביותר כיום. יאנג למד את הטאי צ'י צ'ואן מכפר צ'ן, אך שינה אותו ועשה שימוש בתנועות עדינות וקטנות. שני בניו הם שיצרו את הפיצול בין יאנג סטייל אפקטיבי ולוחמני ליאנג סטייל בעל תנועות גדולות ואיטיות יותר. יאנג באן הו הבן הגדול היה לוחם עשוי ללא חת ולא הרבה ללמד, לעומתו הבן הצעיר יאנג ג׳יאנג הו היה זה שהוציא את הסגנון שנועד לשם בריאות ומתורגל באופן איטי, בעמידות גבוהות יותר וברבות השנים זה מה שהפך אותו למתאים יותר לקהל רחב. סגנון זה הוא הפופולרי ביותר בעולם ובמערב הוא נחקר ונמצא יעיל כדרך לשמירת הבריאות ואף לטיפול בקשת רחבה של אתגרי בריאות.

סגנון וו התפתח מסגנונות יאנג וצ'ן ומאופיין בתנועות קומפקטיות ודגש על המבנה הפנימי.

סגנון האו (וו/האו) נוצר על ידי וו יושינג (1812-1880) ומבוסס על סגנונות צ'ן ויאנג, עם דגש על עקרונות פנימיים ותנועות קטנות ומדויקות.

סגנון סאן הוא הסגנון החדש ביותר, שפותח על ידי סאן לוטאנג בתחילת המאה ה-20. הוא משלב אלמנטים מהטאי צ'י צ'ואן עם אמנויות לחימה פנימיות אחרות .

הסגנונות שהשפיעו על טאי צ'י צ'ואן

הטאי צ'י צ'ואן לא נוצר בחלל ריק, אלא התפתח כתוצאה מהשפעות רבות ומגוונות מאמנויות לחימה, פילוסופיות ותרגולים רוחניים שקדמו לו. הבנת ההשפעות הללו חיונית להבנה מעמיקה של האמנות ושל העקרונות העומדים בבסיסה.

אחת ההשפעות המשמעותיות ביותר על הטאי צ'י צ'ואן הגיעה מהמסורת הדאואיסטית והבודהיסטית של אמנויות לחימה שהתפתחו במנזרים. הרי וודאנג, שאולין ומקדש אלף השנים בהנאן היו מרכזים חשובים לפיתוח טכניקות לחימה שהדגישו עקרונות רוחניים ומנטליים לצד הכישורים הפיזיים. המנזרים הללו פיתחו גישות ייחודיות המשלבות מדיטציה, תרגילי נשימה ואמנויות לחימה למערכת אחת מקיפה.

הטאי צ'י צ'ואן שייך לקבוצה הידועה בשם "אמנויות הלחימה הפנימיות" (נייג'יה), בניגוד ל"אמנויות הלחימה החיצוניות" (ווייג'יה) כמו שאולין קונג פו. ההבחנה הזו, שהוצגה לראשונה במאמרו של הואנג זונגשי "כתובת מצבה לוואנג ג'נגנאן" משנת 1669, מדגישה את ההבדל בין גישות המתמקדות בכוח פיזי וטכניקות חיצוניות לבין אלה המדגישות פיתוח כוח פנימי, איזון ורוך.

השפעה מכרעת נוספת הגיעה מתרגולי הצ'י קונג העתיקים. הצ'י קונג, שפירושו המילולי "עבודת אנרגיה", כולל תרגילי נשימה, מדיטציה ותנועות עדינות המיועדים לטיפוח ולהכוונת האנרגיה הפנימית (צ'י). הטאי צ'י צ'ואן אימץ רבים מהעקרונות הללו, במיוחד את הדגש על נשימה עמוקה ואיטית, תנועות זורמות ורציפות, והקשר בין כוונה מנטלית לתנועה פיזית.

תרגולי הדאויין והטונה, שהוזכרו קודם לכן, היוו השפעה ישירה על פיתוח הטאי צ'י צ'ואן. דאויין כולל תרגילי מתיחה ותנועה המיועדים להכוונת זרימת האנרגיה בגוף, בעוד טונה מתמקד בטכניקות נשימה מתקדמות. שני התרגולים הללו תרמו לפיתוח הגישה הייחודית של הטאי צ'י צ'ואן לתיאום בין נשימה, תנועה וכוונה מנטלית.

מבחינה צבאית ומעשית, הטאי צ'י צ'ואן הושפע מאמנויות לחימה מסורתיות שפותחו לצרכים צבאיים. הגנרל צ'י ג'יגואנג, שחי במאה ה-16, פיתח מערכת של 32 צורות אגרוף שהשפיעה רבות על צ'ן וואנגטינג. הטכניקות הללו כללו עקרונות טקטיים מתקדמים, שימוש יעיל בכוח והבנה עמוקה של מכניקת הגוף האנושי בקרב.

הרפואה הסינית המסורתית תרמה גם היא להתפתחות הטאי צ'י צ'ואן. תורת המרידיאנים (ערוצי האנרגיה בגוף), עקרונות איזון יין ויאנג, ותורת חמשת היסודות השפיעו על פיתוח התנועות והעקרונות הפילוסופיים של האמנות. הטאי צ'י צ'ואן אומץ לא רק כאמנות לחימה אלא גם כשיטה לשמירה על הבריאות וטיפול במחלות.

השפעה נוספת הגיעה מאמנויות לחימה מקומיות שהתפתחו באזורים שונים של סין. כל אזור פיתח טכניקות ייחודיות המותאמות לתנאים המקומיים, לאופי התושבים ולאיומים הספציפיים שעמדו בפניהם. הטאי צ'י צ'ואן ספג השפעות מאמנויות לחימה אזוריות אלה ושילב אותן במסגרת פילוסופית אחידה.

חשוב לציין שההשפעות על הטאי צ'י צ'ואן לא הגיעו רק מאמנויות לחימה. תרגולי ריקוד מסורתיים, תרגילי התעמלות עתיקים, ואפילו תנועות שמקורן בחקלאות ובעבודות יומיומיות תרמו לפיתוח הרפרטואר העשיר של תנועות הטאי צ'י צ'ואן. גישה הוליסטית זו יצרה אמנות לחימה ייחודית המשלבת יעילות קרבית עם יתרונות בריאותיים ופיתוח רוחני.

פילוסופיה של טאי צ'י צ'ואן

הפילוסופיה העומדת בבסיס הטאי צ'י צ'ואן מהווה את הלב הפועם של האמנות הזו ומבדילה אותה מאמנויות לחימה אחרות. זוהי פילוסופיה מורכבת ועמוקה המבוססת על עקרונות הדאואיזם העתיק ומשלבת תפיסות קוסמיות עם יישום מעשי בתנועה ובחיים היומיומיים.

העיקרון המרכזי בפילוסופיה של הטאי צ'י צ'ואן הוא תורת יין ויאנג. יין ויאנג מייצגים שני כוחות קוסמיים מנוגדים אך משלימים לחלוטין, הפועלים ביחסים של איזון תמידי. יין מסמל את הרך, הגמיש, הנכנע והנשי, בעוד יאנג מייצג את הקשה, הנוקשה והגברי. בטאי צ'י צ'ואן, העיקרון הזה מתבטא בשילוב הרמוני בין תנועות איטיות ורכות לבין רגעים של כוח נפיץ ומהיר.

הבנת יין ויאנג בטאי צ'י צ'ואן חורגת מהבנה פשטנית של ניגודים. זהו עיקרון דינמי המלמד שכל דבר מכיל בתוכו את זרעי הניגוד שלו, ושהשינוי הוא חוק הטבע היסודי. במהלך תרגול הטאי צ'י צ'ואן, המתרגל לומד לזהות ולעבוד עם המעברים הללו, לפתח רגישות לשינויים הדקים באנרגיה ולהגיב בהתאם.

עיקרון נוסף חשוב הוא וו ווי (無為), שפירושו "פעולה ללא מאמץ" או "אי-פעולה". זהו לא עיקרון של פסיביות, אלא של פעולה טבעית וספונטנית המתבצעת ללא כפייה או מאמץ מיותר.  וו ווי מתבטא בתנועות זורמות וטבעיות, בשימוש במינימום כוח לקבלת מקסימום יעילות, ובתגובה האינטואיטיבית לפעולות היריב או לשינויים בסביבה.

הקונספט של צ'י (氣), או בהגדרה יותר מערבית ומדעית ביו אנרגיה, עומד במרכז הפילוסופיה של הטאי צ'י צ'ואן. צ'י נתפס ככוח החיים הבסיסי הזורם בכל הדברים ומחבר בין הגוף, הנפש והרוח. המטרה של התרגול היא לטפח ולאזן את זרימת הצ'י בגוף.דבר שמושג באמצעות שילוב של תנועה מודעת, נשימה מכוונת ועבודה תודעתית.

עיקרון מרכזי נוסף הוא שהרכות מנצחת את הנוקשות (柔克剛). עיקרון זה מלמד שרכות, גמישות ויכולת הסתגלות יכולות להתגבר על כוח גולמי וקשיחות באמצעות מציאת הזווית הנכונה המקנה יתרון ותנועה עם היריב בטיימינג הנכון. במונחים מעשיים, זה אומר שאמני טאי צ'י צ'ואן לומדים כיצד להשתמש בכוחו של היריב נגדו, ולהפוך הגנה להתקפה.

הפילוסופיה של הטאי צ'י צ'ואן מדגישה גם את החשיבות של איזון בין גוף ונפש. התרגול אינו מתמקד רק בפיתוח כוח פיזי או טכניקות לחימה, אלא בפיתוח הרמוני של כל היבטי החיים. ובעיקר פיתוח מודעות עצמית, שליטה רגשית, בהירות מנטלית ורגישות לסביבה.

עיקרון נוסף חשוב הוא הקשר לטבע ולדרך הטבע, הטאי צ'י צ'ואן רואה את האדם כחלק בלתי נפרד מהטבע ומלמד להתאים את הפעולות לקצבים הטבעיים. זה מתבטא בתנועות המקבלות השראה מהכוחות המניעים את הטבע, מתוך תפיסת עולם דאואיסטית הגורסת שהאדם הוא חלק ממערכת גדולה יותר וככל שהוא מתקרב לטבע כך הוא מתקרב לעצמו.

לבסוף, הפילוסופיה של הטאי צ'י צ'ואן מדגישה את החשיבות של תרגול מתמיד ופיתוח הדרגתי. זוהי דרך חיים ולא רק תרגול פיזי, הדורשת סבלנות, התמדה ונכונות ללמוד ולהתפתח לאורך כל החיים. המטרה הסופית אינה שליטה בטכניקות לחימה בלבד, אלא השגת הרמוניה פנימית, בריאות מיטבית ואיזון בכל היבטי החיים.

סיכום

דמותו של צ'אנג סאן פנג והמורשת שהותיר אחריו ממשיכים להשפיע על מיליוני אנשים ברחבי העולם עד היום. אף שהגבול בין היסטוריה לאגדה בסיפור חייו נותר מטושטש, אין ספק שהטאי צ'י צ'ואן שהוא לכאורה יצר הפך לאחד מהאוצרות התרבותיים החשובים ביותר של האנושות.

הטאי צ'י צ'ואן מייצג יותר מאשר אמנות לחימה או תרגול בריאות. זוהי פילוסופיה חיה המלמדת אותנו על האיזון, ההרמוניה והחוכמה הטמונה בגמישות. בעולם המודרני, המאופיין בקצב חיים מהיר ולחץ מתמיד, העקרונות של הטאי צ'י צ'ואן מציעים דרך חלופית לחיים מאוזנים ובריאים יותר.

המורשת הפילוסופית של צ'אנג סאן פנג, המשלבת חוכמה דאואיסטית עתיקה עם יישום מעשי, ממשיכה להיות רלוונטית ומועילה. העקרונות של וו ווי, איזון יין ויאנג, והרכות המנצחת את הנוקשות רלוונטיים לא רק בתרגול לשם בריאות או באומנות לחימה אלא גם בהתמודדות עם אתגרי החיים היומיומיים.

כיום, כאשר אמנות הלחימה הרכה טאי צ'י צ'ואן מתורגל על ידי מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם, חשוב לזכור את השורשים העמוקים. צ'אנג סאן פנג, בין אם היה דמות היסטורית ממשית או סמל מיתולוגי, מייצג את השאיפה האנושית להבנה מעמיקה של העולם סביבנו ומתוך כך הבנה מעמיקה וחיבור פנימה לעצמנו. המסר שלו, המועבר דרך הטאי צ'י צ'ואן, ממשיך להדהד ולהשפיע, ומזמין כל אחד מאיתנו לגלות את הכוח הטמון ברכות, את העוצמה הפנימית השקטה הנבנית עם השנים באמצעות התרגול.

המאמר מוגש מאת
אמיר פרלמן מייסד מדיקל צ'י קונג ישראל
מורה בקורס מדריכי טאי צ'י יאנג סטייל

אם המאמר העשיר אתכם ותרצו לקבל עדכונים ומאמרים נוספים מדי חודש לחצו כאן להצטרפות לניוזלטר שלנו

הפוסט המצאת הטאי צ'י צ'ואן הופיע לראשונה ב-טאי צ'י יאנג סטייל ישראל.

ברוב בתי הספר מקובל לתרגל פושינג הנדס בזוגות, זהו תרגול המכונה בשפה שלנו ״פושינג הנדס חמש פינות״ באנגלית five corners pushing hands. חמש הפינות הן מותן ימין , מותן שמאל, כתף ימים ,כתף שמאל והפנים או הראש. אלה הכיוונים אליהם ניתן לדחוף או לתקוף באמצעות הידיים באופן טבעי ואינטואיטיבי. לכל כיוון יש מענה המגלגל את כוח היריב עד לזווית ממנה ניתן לנטרל ואף לפתוח פתח בהגנת היריב על מנת לתקוף חזרה.

שיטה זי היא לחלוטין היסודות ללימוד אומנות הפושינג הנדס ולכן, אף אצלנו בקורסים אנו נוהגים להתחיל משיטה זו המהווה בסיס טוב. אולם חשוב לדעת כי השלמה לצורת תרגול זו היא שיטת הפושינג הנדס העוקבת אחר תבנית סמל הטאי צ'י, מתחילים בלימוד מיומנות זה בעבודה לבד על מנת לרכוש את תנועה הנכונה. במאמר זה נציע הסבר שיסייע לכל אחד ואחת מכם לרכוש מיומנות זו מסבירה רבות מהתנועות מתוך הפורום ברמת גודל תנועה האפקטיבי, הנעת תנועה מהאגן אל הידיים ועוד לכן מיומנות זו תורמת הרבה גם לביצוע מדויק של הפורום עצמו וגם לצורך עבודה חופשית בזוגות בהמשך הדרך.

פושינג הנדס בתבנית סמל הטאי צ’י הנחיות לתרגול סולו

התרגיל מבוצע כאשר יד אחת מובילה פעם ימין ופעם שמאל והשנייה תומכת ומגינה. בתרגול סולו המתרגל עומד במקום ומצייר את הציור שלפניכם. יש כמה דרכים לתרגל כאשר בגדול כיוון השעון נחשב ליאנג והיפוכו ליין. התנועה מתחילה לכיוון נגדי, קרי – יד ימין מתחילה תנועה לשמאל, ולהפך. אפשר להתחיל מהשמינייה ואפשר להתחיל מהעיגול החיצון. שתי הדרכים אפשריות ואף אחת מהן איננה טעות. נסו לצייר את הסמל בקטן ובגדול, במאונך ובמאוזן. בשלב הראשון, התרכזו בתנועת היד. לאחר שהדבר יעלה בידכם בקלות, נסו ליזום את התנועה כולה מהאגן ולא מהידיים. רק לאחר שהצלחנו בכך, ננסה לתרגל בזוגות.

באיור העליון נראה חצים המכוונים לעבודה הנחשבת יאנג בו התנועה בתבנית סמל הטאי צ'י מבוצעת עם כיוון השעון, באיור התחתון נראה חצים המכוונים לעבודה הנחשבת יין נגד כיוון השעון.

נציין כי בתרגול בתבנית סמל הטאי ג'י במעגל יאנג נכון לראות את נקודת ההתחלה מלמטה – יאנג עולה ליין, ובתרגול מעגל יין נתחיל מלמעלה למטה – יין יורד ליאנג. הסדר המקובל בלימוד יהיה לרכוש מיומנות על מעגל יאנג ורק לאחר מכן מתחילים ללמוד ולתרגל מעגל יין.

רק לאחר שהפנמנו את העבודה כתרגול סולו נכון להתחיל עבודה בזוגות. מיומנות זו תשלים את עבודתה פושינג הנדס הבסיסי ותהפוך את התרגול להרבה יותר ״פתוח״ היכולות הנבנות עם הזמן יובילו לתרגול חופשי free sparing. ושם הכיף האמיתי מתחיל באמת.

אומנות זו חשובה לא רק למי שמבקש לפתוח צוהר לפן של אומנות הלחימה הרכה אלא גם למי שמבקש לפתח את היכולת להבין באמצעות מגע את הכוונה, הצורך או הרצון של האחר. ויהיה זה היריב, מטופל/ת בקליניקה או בן/בת הזוג. יכולתנו לקרוא את כוונת האדם שמולנו הופכת אותנו לאנשים מפותחים יותר.

המאמר מוגש מאת אמיר פרלמן מייסד המכללה הישראלית לאמנויות פנימיות

הפוסט פושינג הנדס בתבנית סמל הטאי צ’י הופיע לראשונה ב-טאי צ'י יאנג סטייל ישראל.

אחת המיומנויות המופלאות ביותר בעולם הטאי צ’י הנה טאי צ’י פושינג הנדס. פושינג הנדס זו אומנות של קשב בידיים, קריאה של כוונת היריב דרכה נוכל להכיל את הכוח המופעל לכיווננו ולהשתמש בו על מנת ליצור מצבים להתקפה, לבריחים – צ’ינה או להתלות – שוואי ג’יאו.

אומנות הפושינג הנדס איננה ייחודית רק לאמני טאי צ’י אלא מהווה חלק משמעותי גם באומנויות לחימה רכות נוספות כגון, העגור הלבן בסגנון שאולין, ווינג צ’ון ועוד. ובכל זאת טאי צ’י פושינג הנדס נחשבת למיומנות המורכבת ביותר, מדוע? משום שהיא נעשית תמיד ללא הפעלת כוח נגדי. אמן טאי צ’י מיומן ידע להוביל את יריבו לתוך ״מלכודת דבש״ תוך שהיריב משוכנע שהוא חזק ומצליח עוד רגע לנצח, כך הוא נעשה נחוש ומתוך בטחון יוצא להתקפה. הכוח אותו הוא מפעיל בהתקפה זה הכוח שישמש את אמן הטאי צ’י להכניעו.

לימוד טאי צ’י פושינג הנדס אורך שנים, למרות שהעקרונות פשוטים למדי להבנה, ההפנמה ורכישת ההרגלים הנכונים עד שאלו משתרשים והופכים לטבע שני לוקחת בדרך כלל בין שלוש לחמש שנות אימון.

מניסיוני כמורה וכמתרגל הדבר החשוב ביותר זה למצוא פרטנר לתרגול וליזום מעבר למפגשים בקורס שיגרה שבועית בה לפחות שעתיים בשבוע מוקדשות לתרגול משותף של פושינג הנדס.

האם ניתן להתאמן על פושינג הנדס לבד?

למרות שזוהי מיומנות המתורגמת עם בן או בת זוג יש הרבה דרכים לשפר את המיומנות בעבודה לבד. העבודה על שימוש נכון בקשת הגב העליונה קשת החזה – Da Zuei מסייעת להפנים התנועה נכונה עם כתפיים משוחררות וללא עצירה של הצ,י הנגרמת עקב מתח ומאמץ בכתפיים. עבודה מול הצל של עצמנו בדומה לאימוני אגרוף מול הצל של עצמנו Shadow Boxing מלמד התנועה מידתית שאינה חורגת מגבולות ה״מסגרת״ השטח אותו אנו חייבים לכסות על מנת להגן על עצמנו. רכישת שתי המיומנויות הללו יהוו יתרון משמעותי בבואנו לתרגל עם פרטנר בתרגול זוגות.

מדוע רכישת המיומנות עבור מטפלים היא כה משמעותית?

עם הזמן מיומנותו של אמן טאי צ’י מתפתחת ומגיעה באמת ליכולת של הקשב בידיים. כך מתפתחת גם יכולתו לסרוק אנרגטית ולזהות דפוס שאינו תקין במערכת הערוצים האנרגטיים והמרידיאנים של מטופל.

היכולות הנלמדות בתרגול טאי צ’י פושינג הנדס מתרגמות את עצמן היטב ליכולת כמטפל ברפואה אנרגטית, טיפולי מגע ואקופרסורה. מסיבה זו אנו מתחילים להתנסות בפודינג הנדס ולרכוש את הבסיס למיומנות זו כבר בשנה הראשונה במסגרת קורס מדריכי צ’י קונג וטאי צ’י, אצלנו במכללה הישראלית לאומנויות פנימיות. גם עבור מי שאינו מתכוון להשלים את מסלול ההכשרה הרב שנתי ולעבור מבחן הסמכה של מדריכי טאי צ’י, מהמיומנות הבסיסית של פושינג הנדס נרכוש כישורים מאוד חשובים.  מה גם שעוד לא הבשילה לכדי אפקטיביות כחלק מהארסנל של טאי צ’י כאומנות לחימה עשויה לשרת אותו היטב אם בכוונתו להיות מטפל בצ’י קונג רפואי.

הפוסט טאי צ’י פושינג הנדס הופיע לראשונה ב-טאי צ'י יאנג סטייל ישראל.

טאי צ'י צ'ינה האס בשרוול של כל לוחם טאי צ'י שיכול להכניע יריב ללא שימוש בכוח ולהפוך הגנה להתקפה using defence  for offence, זוהי מיומנות אותה למדתי ממורי מאסטר יאנג שהיה אולי המורה בהא הידיעה ששלט במיומנות הצ'ינה גם בשיטה של נזירי שאולין וכמובן טאי צ'י צ'ינה  בדרכו של יאנג באן הו. את תלמידי אני מלמד בסיס לאפליקציות על מנת להשיג הבנה אמיתית של התנועות גם בפורם המסורתי הארוך וגם מתוך הפושינג הנדס. במסגרת הקורס טאי צ'י המטרה היא דיוק התנועות בפורם, ביצוע מידתי ונכון של ההגנות בפושינג הנדס. עבור מי שחפץ ללמוד צ'ינה ברמה גבוהה שתשמש להגנה עצמית  אנחנו מקיימים מידי שנה סדנת צ'ינה המאפשרת תרגול בקבוצה קטנה תחת השגחה ולהתמחות באומנות הבריחים מעולם הטאי צ'י.

מה זה טאי צ'י צ'ינה

צ'ינה Chi-na הנה אומנות של בריחים ושימוש בנקודות תורפה, אם בלחיצה או מכה ישירה, המשמעות המילולית היא לתפוס ולשלוט. זוהי מיומנות של לחימה אפקטיבית מאוד בידי אדם מיומן. צ'ינה אינה ייחודית לטאי צ'י והיא קיימת במסורת של שאולין שנים רבות לפני המצאת הטאי צ'י צ'ואן ע״י צ'אנג סאן פנג. ובכל זאת ראוי לציין כי אפליקציות צ'ינה הנובעות מתוך טאי צ'י פושינג הנדס הן בעלות ייחוד בשל היותן מהירות, מפתיעות מאוד ועושות שימוש חכם בתנועת היריב על מנת להביאו לזווית ממנה ניתן ״לעקור את שורשו״ או  ליצור ״פרצות״ בהגנה אותן ניתן לנצל בנקל על מנת לתקוף ולהכריע את הקרב.

לרבות מתנועות הפורם טאי צ'י יש אפליקציה של צ'ינה, למעשה יש למעלה מ 400 אפליקציות של צ'ינה מתועדות ברשומותיהם של בתי הספר השונים לטאי צ'י. אם זאת נדיר מאוד למצוא אמני הלחימה שבאמת שולטים בארסנל כה רחב, וזאת משום שכל אפליקציה של צ'ינה דורשת חודשים רבים של אימון וחזרות אינספור בתרם תהפוך לזמינה ואפקטיבית בזמן בקרב.

להלן איור המדגים אפליקציית צ'ינה הנגזרת מתוך תנועת הצלפה בודדת – Single wip התנועה הזו חוזרת בפורם הארוך מספר רב של פעמים בקונסטלציות שונות.

הפוסט טאי צ'י צ'ינה להפוך הגנה להתקפה הופיע לראשונה ב-טאי צ'י יאנג סטייל ישראל.

קוֹנג פוּ סיני מוכר בעולם המערבי מאז שנות העשרים של המאה שעברה, ובמיוחד יצא שמו של מנזר שאוּלין, הידוע בנזירים לוחמים בעלי יכולות לחימה וירטואוזיות, מלבד יכולות תנועה יוצאות דופן נזירי שאולין ידועים גם בשל יכולתם לחשל את גופם לעמוד במשימות שנראות לאדם הסביר על-אנושיות.

המילה קונג פו (או גוֹנג פוּ כפי שנכון יותר לבטא) משמעה "הישג הדורש זמן רב ומאמץ". זוהי הגדרה רחבה למיומנות גבוהה שאינה בהכרח בתחום אומנויות הלחימה. כלומר לימוד קליגרפיה, נגינה או כל מיומנות אנושית נרכשת הדורשת השקעה רבה של זמן ומאמצים רבים ניתנת להגדרה כ-גונג פו.

כמו מנזרים רבים בסין, מנזר שאולין צבר עושר רב בצורת כלים נאים, פסלים וממון, ומכאן שנוצר הצורך בכח לחימה –  נזירים לוחמים –  שיגנו על המנזר ועל עושרו. פחות או יותר  עד שנת 500 לספירה, כל שיטות הלחימה של הנזירים הלוחמים היו בקטגוריה של אומנויות לחימה קשות: בין הסגנונות המוקדמים שפותחו במנזר אפשר למנות את סגנון האגרוף הארוך (Long Fist) וסגנון טפרי הנמר (Tiger's Claw).

השינוי, כאמור, מיוחס לדא מו, בודהידהרמה, שהוביל את מנזר שאולין להיות חוד החנית של אומנויות הלחימה הסיניות הרכות למשך מאות שנים. דא מו פיתח את השימוש בתודעה כדי להוביל צ'י ולהניע את הגוף באמצעותו. שתי הסדרות שהוא הותיר אחריו נחשבות עד היום לסדרות המתקדמות ביותר בעולם הצ'י קונג: יי ג'ין ג'ינג ושי סוּי ג'ינג, המתורגלות עד היום לשם אריכות ימים, בניה ואיזון של הגוף למיצוי הפוטנציאל הגלום בגוף האנושי. 

דא מו פיתח עבודה תודעתית ושליטה בצ'י המגן שהובילו להתפתחותן של טכניקות כגון חולצת הברזל (Iron Shirt) ופעמון הזהב (Golden Bell). שתיהן עושות שימוש בצ'י על מנת להפוך את גופו של הלוחם לבלתי פגיע גם במקומות הרגישים ביותר. איך זה קורה? בפועל, הלוחם מרכז את הצ'י המגן לנקודה ספציפית בגופו והצ'י המגן הוא זה שהופך את גופו לבלתי חדיר.

עד היום נזירים לוחמים מדגימים במופעי ראווה את היכולת לספוג מכות בלתי נתפסות בכל חלקי גופם, להפוך את חלקי גופם הרכים בלתי חדירים לחנית חדה או לחרב, לשבור סלעים עם ידיהם החשופות ועוד. 

תרגול פה ג'ין במנזר שאולין, ובעקבותיו גם במנזרים רבים אחרים, הפך לחלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים. הנזירים הלוחמים מתרגלים ומאמנים את גופם לשחרר כוח מתפרץ כאשר הגוף מוחזק ברכות וכל מפרקי הגוף משוחררים. גם אצל מורי, מאסטר יאנג, נהגנו לתרגל פה ג'ין מדי יום אחרי החימום ולפני ארוחת הבוקר. 

מתעניינים בלימודי טאי צ'י בקרו בעמוד הקורסים המתקיימים בפריסה ארצית לימודי צ'י קונג וטאי צ'י 
המכללה הישראלית לאומנויות פנימיות מרכזת תחתיה לימודי אומנויות לחימה רכות כגול טאי צ'י , לימודי צ'י קונג וניי גונג מדיטציות מעולם הצ'י קונג.

הפוסט התפתחות אומנויות הלחימה הרכות במנזר שאולין הופיע לראשונה ב-טאי צ'י יאנג סטייל ישראל.

מלבד התרגול של הפורם שלמעשה מייצג אפליקציות הגנה עצמית בידיים ריקות ישנה גם בטאי צ'י צ'ואן. כלי הנשק העיקריים הם המוט הארוך ושתי סוגי חרבות החרב הרחבה המכונה Saber והחרב הצרה והארוכה המכונה Long sword או בקהילת הוו שו הכללית חרב טאי צ'י Taiji Sword.

כל הפורמים (קאטות) של כלי נשק מעולם הטאי צ'י מושתתים על הפורם המסורתי הארוך, לכן התמחות בכלי נשק תמיד תהיה לקראת סיום מסלול  ההכשרה של כל תלמיד ובדרך כלל השנה הרביעית או החמישית יחשבו לזמן הנכון להתחיל לרכוש מיומנות בכלי נשק. על פי המסורת המקל הארוך נחשב אב לכל יתר כלי הנשק.  מי ששולט במוט ייטיב לשלוט גם בחרב.

כיום נפוצה דווקא הלימוד של החרב הארוכה בבתי הספר במזרח וכן בקהילת הטאי צ'י במערב. הפופולריות של החרב הארוכה נובעת בעיקר עקב האסתטיקה והקואורדינציה שהפורם עם החרב טאי צ'י מציעים.  ברוב בתי הספר התרגול נעשה כדרך לעבודה פנימית, באיטיות מדיטטיבית ולמעשה זהו ריקוד טקסי עם חרב

איפה לומדים לחימה עם מוט טאי צ'י

עבור מי שמתעניין בלימוד כלי נשק מעולם הטאי צ'י ואפליקציות של לחימה מעשית המכללה מקיימת שתי סדנאות טאי צ'י מידי שנה בהן אמיר פרלמן מעביר את היסודות ללחימה עם מוט טאי צ'י, וטאי צ'י צ'ינה, ידע מסורתי זה מנגיש את אומנות הלחימה שחבויה בפורם הארוך המסורתי. עבור רבים כלי הנשק הוא אמצעי לחימה כפשוטו ועבור אחרים כלי או אמצעי להתפתחות, האסטטיקה, הקואורדינציה והמשמעת העצמית הנרכשת מלימוד המיומנות עם מוט טאי צ'י או חרב בעלי ערך רב הרבה מעבר לפן הלוחמני.

אם תשאלו את אמיר תשובתו תהיה שהלחימה והרוחניות הולכים יד ביד  והאדם בעל הסגולה הנעלה הוא זה שיש בידיו את הכוח אולם הוא שולט בו ובדרך כלל אינו נדרש להשתמש בו כלל. ולמרות שהכוח לא נועד על מנת לעשות בו שימוש  יש הרבה מאוד אמת וחוכמת חיים באמירה המפורסמת, ״מוטב להיות לוחם בגינה מאשר גנן במלחמה״. 

הפוסט כלי נשק בעולם הטאי צ'י הופיע לראשונה ב-טאי צ'י יאנג סטייל ישראל.

יום הטאי צ'י הבינלאומי

מידי שנה בסופ״ש האחרון של אפריל מתקיים יום הטאי צ'י הבינלאומי, אצלנו מציינים יום מיוחד זה בחגיגה של צ'י קונג וטאי צ'י. ביום שישי מקיימת הרצאה מיוחדת לכבוד יום הטאי צ'י הבינלאומי של אמיר פרלמן  מייסד המכללה הישראלית לאומנויות פנימיות. את האירוע השנתי אנו מקיימים במרכז תאו הרצליה המהווה בית לשלוחת המרכז של המכללה ושם מתקיים קורס הכשרת מדריכי צ'י קונג וטאי צ'י רב שנתי. החל משנה זו אנו מקיימים תרגול פתוח לתושבי הדרום בשבת בבוקר בצוקים שם מוקם הריטריט סנטר הראשון בישראל ללימוד טאי צ'י, צ'י קונג וניי גונג. בעמוד זה תמצאו את כל הפרטים על אירועי יום הצ'י קונג והטאי צ'י.

תוכלו לקרוא על יום הטאי צ'י בהרצליה גם במאמר שפורסם על האירוע בשנה שעברה ולצפות בהרצאה של אמיר מיום הטאי צ'י 2021 שהועברה באודיטוריום במרכז תאו להלן מצרפים עבורכם את הוידאו של ההרצאה.

הפוסט יום הטאי צ'י הבינלאומי הופיע לראשונה ב-טאי צ'י יאנג סטייל ישראל.

טאי צ'י צ'ינה אמנות הבריחים בעולם הטאי צ'י

כמו באומנויות לחימה סיניות אחרות גם בטאי צ'י יש מסורת של טאי צ'י צ'ינה. לפני הכל נקדים ונסביר מה זה צ'ינה ומה זה אומר טאי צ'י צ'ינה. ארבעה מרכיבים חייבים להיות חלק מכל אומנות לחימה על מנת שהיא תהיה שלימה ואפקטיבית והם: בעיטות, שימוש בידיים לתקיפה, הטלות או הוצאת היריב משיווי משקל ובריחים או כפי שהסינים מכנים אומנות זו צ'ינה.

צ'ינה הנה חלק ממסורת הלחימה של לוחמי שאולין עוד מהמורשת של בודהידארמה. נמצא אותה בג'ודו, ג'יג'יטסו, נינג'יטסו ועוד. אז מה מייחד את הטאי צ'י צ'ינה? התשובה פשוטה, הבריחים נגזרים מתוך אמנות הפושינג הנדס. מתוך תנועות ההגנה או ההכלה של כוח היריב אנו מנצלים את התנועה ההגנתית באופיה כדי ליצור התקפה או כדי לשלוט ביריב ולהכניע אותו.

מורי מאסטר יאנג נהג לכנות את הכנעת היריב בדרך זו אקט של רחמים (an act of mercy) מדוע?  מפני שבדרך זו אנו יכולים לעצור את הקרב מבלי לפגוע ביריב דבר שהוא בלתי נמנע כאשר אנו מכים חזרה באמצעות הידיים או הרגליים.

צ'ינה נגזרת מתוך הקאטה הארוכה המסורתית

כאשר אנו רואים מתרגלי טאי צ'י מבצעים באיטיות מדיטטיבית את הקאטה המסורתית הארוכה קשה למתבונן להבחין בכל האפליקציות לחימה או הגנה עצמית החבויות בה. הלכה למעשה כמעט בכל תנועה בפורם יש גם אפליקציה של צ'ינה או בריח. לפעמים הבריח רק משמש על מנת ליצור ״פתח״ קרי מצב המהווה יתרון על מנת לתקוף. במקרים אחרים הבריח נועד לסיים את הקרב.

.יש מאות טכניקות בארסנל של טאי צ'י צ'ינה. האמת היא שאין אף מאסטר ששולט בכולן. אני אישית מיומן באולי עשרה אחוזים מהטכניקות אותן למדתי ממורי. באומרי מיומן המשמעות היא שאלה טכניקות שיושבות טוב בידיים ובעיניים עצומות נוכל לתפוס אותן מהאויר תוך כדי תנועה מהירה של לחימה. חשוב לכור כי צ'ינה יעילה אך ורק כאשר היא מפטיעה את היריב. כאשר אנחנו יודעים מה הבריח אותו היריב מנסה לעשות קל לשנות זווית ולנטרל את יעילותה.

כמובן שבעודנו לומדים טכניקה חשוב להתאמן לאט בזוגות, יש חשיבות רבה להבנת האנטומיה, מבנה המפרקים, הגידים והשרירים. למעשה לימוד ותרגול צ'ינה זהו אולי הדרך הטובה ביותר ללמוד אנטומיה אולי טיפה כואבת אך הידע מוטמע דרך הכאב באופן בלתי אמצעי. אציין כי כל עוד התרגול נעשה באופן זהיר ואחראי כמעט ואין פציעות והמתיחה למעשה מאוד מועילה למפרקים ולגידים.

התמונות מצד שמאל הן מתוך סמינר צ'ינה עם מאסטר יאנג במירנדה. את אומנות הטאי צ'י צ'ינה אנו מלמדים במסגרת השנה השלישית של הלימודים במסגרת קורס טאי צ'י להכשרת מורים של המכללה הישראלית לאומנויות פנימיות.

מידי שנה מתקיימות סדנאות עבור מתרגלים שמעבר לתרגול טאי צ'י לשם בריאות חשוב להם ללמוד ותרגל את אומנות הלחימה הרכה ולשמר את המסורת העתיקה של צ'אנג סאן פנג. טאי צ'י הנה אומנות לחימה אפקטיבית מאוד בידי אדם מיומן. לפרטים ולהרשמה לסדנת טאי צ'י צ'ינה הקרובה בקרו בעמוד הסדנאות צ'י קונג טאי צ'י וניי גונג באתר המכללה.

הפוסט טאי צ'י צ'ינה הופיע לראשונה ב-טאי צ'י יאנג סטייל ישראל.

השפעת ספר התמורות והבא גואה על טאי צ'י

טאי צ'י והבא גואה קשורות בקשר בל יינתק. למעשה זו אינטרפרטציה בתנועה אנושית של שמונה הטריגרמות המכונות בא גואה. מאמר זה יסביר בקצרה מאין הגיע הבא גואה מהי למעשה ומה הקשר לתרגול טאי צ'י.

נתחיל מלציין כי לספר התמורות הנקרא בסינית אי צ'ינג I Ching  הייתה מיום מכ 1500 שנה לפנה״ס ועד היום הזה השפעה עצומה על התרבות הסינית על כל נגזרותיה, הפילוסופיה הסינית ואף אומנויות הלחימה הסיניות הרכות כגון, טאי צ'י ובא גואה זנג, הרפואה הסינית ולמעשה כמעט כל דבר בתרבות הסינית נוגע, נסמך או נקשר לספר התמורות.

צ'אנג סן פנג כפילוסוף דאואיסט ואמן לחימה שלמד כמה מסגנונות השאולין הדרומי. התעמק בלימוד הטריגרמות במסגרת לימודי הפילוסופיה הדאואיסטית ובשנות הארבעים המאוחרות לחייו הביא לעולם את החיבור המופלא שכנראה היה שמור לו מקדמת דנא הביטוי של הבא גואה כתנועה עם אפליקציה מעשית של אומנות לחימה.

למעשה מתוך התבוננות במהותה של כל טריגרמה מאסטר צ'אנג סאן פנג הציע פרשנות של מאפיין תנועה. שמונה מאפייני תנועה אלו מכונים בעולם הטאי צ'י שמונה שערים בסינית Ba Men.  בכל תנועה של הקאטה המסורתית הארוכה אנו נראה שילוב של כמה ממאפייני התנועה. ההתעמקות בטריגרמה והאיכות אותה היא מייצגת מאפשרת לאמן טאי צ'י הבנה מעמיקה של הפוטנציאל הגלום בכל תנועה ודיוק מירבי בביצוע.

כדי להבין את האיכויות הללו עליהן מבוססת התנועה נציע הסבר קצר על מערכת הטריגרמות המכונה בא גואה. המלך וון כאלף וחמש מאות שנה לפני הספירה. הוא כנראה המחבר המקורי של הטריגרמות או לכל הפחות מי שהוציא אותם לתודעה של הציבור הסיני הרחב. זוהי למעשה שפה של סמלים שנועדה ככלי להתבונן בטבע, ביקום ובאדם. השפה הסימבולית מסייעת למי שבקיא בה להבין את המהות של דבר בהווה מול המשתנה התמידי. הניסיון מלמד אותנו שהכל משתנה בין אם מדובר בחיי האדם, עונות השנה, התנועה הקוסמית וכולי. אולם אם נתבונן היטב נבחין כי גם לשינוי יש דפוס, דפוסים חוזרים עקרונות של צמיחה מול נסיגה, תנועה החוצה מול התכנסות וכולי.

שמונה שערים (מהויות או איכויות התנועה) של טאי צ'י כולם נקשרים בטריגרמה על שום האיכות אותה היא מייצגת. לשם דוגמה האש בסינית לי Li מיוצגת על ידי תנועת הדחיפה אן Ann והמים קאן מיוצגים על ידי תנועת הדחיסה (לחיצה) ג'י Ji. בעיני צ'אנג סאן פנג הגיע להישג מופלא, עומק הבנתו זה בדיוק מה שמעניק למתרגלי טאי צ'י את ההטבות הבריאותיות שכיום גם המדע המערבי מאשר באינספור מחקרי תצפית.

אני אישית לומד את ספר התמורות ומזה שנים מתבונן בהקשר בין הטריגרמות לתנועה. והדבר בהחלט מסייע לי להבין לעומק את אומנות הלחימה טאי צ'י, את טבען של התנועות, האיכויות שכל תנועה דורשת ממני כמתרגל. זו התבוננות הדורשת שנים והרבה סבלנות.  עצתי היא לחזור ולבקר את הנושא מדי כמה שנים וכך הניסיון המצטבר וההבנה יבנו יחד לידע עמוק מהסוג שמילים לא תמיד מצליחות להעביר.

המאמר מוגש מאת אמיר פרלמן מורה בכיר לטאי צ'י

הפוסט טאי צ'י והבא גואה הופיע לראשונה ב-טאי צ'י יאנג סטייל ישראל.

ניי גונג מדיטציות מעולם הצ'י קונג

מה זה ניי גונג? המושג מורכב משתי מילים והמשמעות המילולית היא ניי בסינית פנימה וגונג עבודה או מיומנות. הדרך הנכונה להבין את המושג היא אכן מיומנות פנימית Internal Skill. הלכה למעשה זוהי מיומנות פנימית שעיקרה עבודה תודעתית, מדיטציות ופיתוח חישה פנימית. כלים אלו מאפשרים לנו לגייס את התודעה בזמן התרגול. גם מתרגלי טאי צ'י במסורת הדאואיסטית מתרגלים ניי גונג על מנת להעצים את התרגול הפיזי.

תרגול ניי גונג מתחיל בלימוד המדיטציה האמבריונית, לכל תלמיד או מתרגל טאי צ'י מומלץ בחום להגיע לפחות פעם אחד לסדנת ניי גונג בלב המדבר שם מתקיימות שתי סדנאות מידי פברואר וספטמבר בהם אני מלמד את רזי המיומנות הפנימית לתלמידי בעיקר אך סדנאות אלו פתוחות גם לקהל הרחב ללא הבדלי מין, דת, גזע, שיטה או בית ספר אליו אתם משתייכים.

המיומנויות העיקריות הן: מדיטציה אמבריונית. האמת שהמילה מדיטציה אינה באמת מדוייקת כי זו לא מדיטציה פר סה. למעשה זו נוכחות שקטה בה האדם לומד לחוש את שני המרכזים האנרגטיים הראשוניים, דן טיין תחתון Xia Dan tian ועליון Shang Dan Tian. משתף איתכם סרטון מסדנת ניי גונג בתקופת הקורונה בה חצי ממשתתפי הסדנה הו אונליין בזום מתאמי בידוד.

סרטון מבוא מדיטציה אמבריונית הבסיס לתרגול ניי גונג

עבודה במעגל המיקרוקוסמי, המיקרוקוסמוס כאן זה האדם. בדומה לקוסמוס או אפילו לכדור הארץ גם לאדם יש שני קטבים. נקודת פלוס ונקודת מינוס אנרגטיות בדומה לבטריה. הזרימה האנרגטית בכל דבר גשמי נעה בין שני קטבים אלו. באדם אלו שתי נקודות התחתונה בפרינאום נקרא הוי יין והיא נקודת המינוס. העליונה נמצאת בחלק הגבוהה ביותר של הגולגולת ונקראת באי הוי. בין שתי נקודות אלו יש תנועה של שני מרידיאנים חיצוניים בערות השולט governing vessel והערוץ המכיל conception vessel אלו שולטים ומווסתים את כל אברי היין והיאנג בגוף האדם. למעגל המיקרוקוסמי שני מסלולים מעגל האש שנועד להעלות את אנרגייט החיות בגוף האדם ולהופכנו ליותר יאנג. ומעגל הרוח שנועד לצורך השקטה. הבחירה בין שניהם היא שאלה של מה נדרש לכל מתרגל באופן אינדיבידואלי לשם איזון ברגע הנתון.

עבודה במעגל המים, זהו לאמיתו של דבר מעיין הנעורים האמיתי והיעד הגבוהה או הנכסף של כל מתרגלי ניי גונג מאז ועד היום. במנזרים הדאואיסטים תרגול זה נחשב לסוד השמור לתלמידים שהוכיחו את נאמנותם, היושרה הפנימית שלהם וטוהר מידותיהם. הלכה למעשה הכינוי מעגל אינו מדוייק מאחר וכאן המיומנות היא הנעה של הציר המרכזי של גוף העדם. תוך הרפיה ופתיחה של עמוד השדרה. כך ניתן להעלות את הרמה ההורמונלית. זהו בסס לתרגול המכונה שטיפת מוח העצמות Xi Sui Jing שהיא חלק ממשנתו של דא מו. המוכר יותר לציבור הרחב כבודהידארמה.

איך ואיפה לומדים את זה?

זוהי כמובן סקירה בלוגית על קצה המזלג ולמי שמעוניין תוכלו לצפות בהרצאות המסבירות יותר על נושאים אלו בערוץ היוטיוב המוקדש לצ'י קונג וטאי צ'י לראות כאן פרטים על סדנת ניי גונג הקרובה בסדנאות אלו אנו בעיקר מתרגלים. הבוקר מתחיל בשעה מדיטציה אמבריונית לאחר מכן עיסוי עצמי ועבודה עם הפקת קול לתידור הגוף, כשעה וחצי של צ'י קונג או טאי צ'י אחרי ארוחת הבוקר. בצהריים יש הרצאה הסבירה בהרחבה ומדגימה טכניקות נכונות לעבודה לאחר מכן תרגול מעגל האש,הרוח והמים ובסוף היום זמן לשאלות של משתתפי הסדנה.

הפוסט מה זה ניי גונג? הופיע לראשונה ב-טאי צ'י יאנג סטייל ישראל.