ההיסטוריה של טאי צ’ואן כאמנות לחימה המבוססת על שמונה הטריגרמות, היין והיאנג והפילוסופיה הדאואיסטית מתחילה משנות הארבעים של צ’אנג סאן פנג.  נזיר משורר ופילוסוף סיני מופלא זה למד במנזר שאולין אומנות לחימה למעלה מעשור בצעירותו. צ’אנג סאן פנג מצא שרוב הסגנונות שלמד מתוך סגנונות השאולין קונג פו היו קשים לגוף. הוא שאף למצוא דרך ביטוי לפילוסופיה של הדאו בתנועה ממנה יוכל לבנות דרך אפקטיבית להגנה עצמית שאינה מבוססת על כוח הזרוע.

צ’אנג סאן פנג חי בתקופת שושלת סונג במאה ה 12 לספה״נ. בכתבים העתיקים מתועדות הרבה אמירות של מאסטרים בני דורו המתארים את התהליך של יצירת הסגנון ואת הרושם שהשאיר היוצר ויכולות הלחימה אותן הוא הדגים.

דוגמה טובה היא תיעוד מתוך הספר הקדום נאן ליי ג’י: ״ צ’אנג סאן פנג היה נזיר דאויסט ממנזר וודאנג שהיה ידוע כבעל עוצמה אדירה ויכולת להילחם בלוחמים רבים בידיו החשופות לבדו, מסיבה זו הקיסר הוי זונג זימן אותו אליו… אך בעת ההיא הדרכים היו חסומות וצ’אנג לא היה יכול להיענות לבקשתו, צ’אנג הבטיח כי יהיה עם הקיסר ברוחו .. אכן באותו הלילה הקיסר חלם חלום בו צ’אנג מלמד אותו את עיקרי אמנות הלחימה טאי צ’י צ’ואן … לפנות בוקר הקיסר חלם כי הוא מנצח מאה מאויביו ללא קושי.. כאשר הוא התעורר בבוקר הוא קם כשהוא מרגיש בטחון רב מאי פעם.״

דוגמה נוספת היא תיעודים ממנזר וודאנג עצמו: ״ כאשר צ’אנג סאן פנג היה בן 131 שני הוא חזר משנתיים נדודים לעשות את החורף במנזר… תלמידיו הבחינו כי כוחו בזמן שחולף רק מתעצם עוד יותר.. הוא היה קל רגליים וטיפס במעלה ההר בקצב שאף הצעירים שבחבורה לא יכלו לעמוד…״

תיעוד נוסף ממנזר וודאנג: ״..לעתים כאשר היה עייף היה פשוט נשכב על השלג מתעתף בגלימתו ונרדם…. השלג היה נמס סביבו וחום גופו היה מגן עלין מפני הלילות הקרים על ראש ההר..״

תיעודים טקסטואליים מסוג זה יש לרוב ונכון להתייחס אליהם כתערובת של היסטוריה מהולה בסיפורי אגדה. אך בכל זאת הם מציירים קווים לדמותו של מי שעומד מאחורי השיטה.  צ’אנג סאן פנג נפרד מגופו כפי שהדאויסטים מכנים את מותו של מאסטר בסדר הגודל שלו בגיל 170 שנה.

גדולי הדור כינו אותו צ’אנג בן האלמוות, בשנת 1460 הוא ביקר לכמה שבועות בחצר הקיסר מינג ינג ג’ונג העמיד פורטרט גדול של צ’אנ סאן פנג ותחתיו רשם זהו דאואיסט אמיתי שדקות האבחנה ועומק הבנתו אינם מחסירים דבר וכוללים בתוכם עולם ומלואו״.

* התאריך המיוחס לביקור זה שנוי במחלוקת בעיני כותב המאמר זה שכן אילו היה מדוייק היה משך חייו של צ’אנג ארוך בהרבה מן התיעוד ההיסטורי המקובל על פיו חי 170 שנה שאף זה גיל מופלג לכל הדעות.

תלמידיו של צ’אנג סאן פנג מהמאה ה 14 ועד המאה ה 18

ההיסטוריה הקדומה אינה ברורה די הצורך, לכן אמנה כאן ארבעה מהתלמידים הבולטים שידוע ומתועד כי הם למדו ישירות מצ’אנג סאן פנג, חלקם בזמן שלימד במנזר וודאנג וחלקם במהלך נדודיו כנווד עננים. תואר זה משמעו יציאה למסע רוחני תוך הימנעות מיצירת קשרים למקום, אשה ומשפחה, צבירת רכוש או מחויבויות חברתיות הבאות באופן טבעי עם ישיבה במקום קבע.

ארבעת התלמידים הידועים ביותר כמי שפיתחו והעבירו את משנתו אל דורות המורים שאחריהם הם:
וואנג שונג ממחוז שאן שי, צ’ן טונג זואו ממחוז וון, וונג זונג יו מהכפר שאן יו וג’יאנג פה ממחוז הי באיי. זה האחרון הוא שהעביר את הידע למשפחת צ’ן שם במשך שבע דורות התפתח סגנון צ’ן שהוא השני בפופולריות שלו עד היום.

במשפחת צ’ן התקבלו במשך הדורות אך מתי מעט תלמידים מבחוץ, הכוונה היא שאינם בני משפחת צ’ן.
אחד התלמידים החיצוניים שעשו היסטוריה בעולם אומנויות הלחימה בכלל ובעולם הטאי צ’י בפרט היה יאנג לו צ’אן ממציא סגנון יאנג. בראשיתו היה היאנג סטייל מבוסס בעיקרו על סגנון הטאי צ’י שהתפתח במשפחת צ’ן. יאנג לו צ’אן הלך להיינאן ללמוד טאי צ’י אצל מאסטר צ’ן צ’אנג שינג שהיה המורה הבכיר במשפחת צ’ן בתקופה ההיא. שם הוא שהה 14 שנה, האגדה מספרת שלילה אחד הוא ניעור משנתו לשמע של צלילי הא והן מרוחקים שנשמעו כתערובת של ספק צעקה מופנמת או לחישה עוצמתית. הוא קם והלך לעקוב אחרי הצלילים שבקעו מהאולם המרוחק בו נהגו בני משפחת צ’ן לקיים אימונים ״סגורים״ שנועדו לבעלי הדרגה הגבוהה בטאי צ’י מקרב המשפחה בלבד.

שם יאנג הצעיר ראה לראשונה את דרכי העבודה עם פה ג’ין שימוש בכוח מתפרץ מהדאן טיין תוך שימוש בצלילים הן בשאיפה והצליל הא בנשיפה. טכניקה זו נלמדת עד היום ונחשבת מהסודות הכמוסים של עולם הטאי צ’י צ’ואן. כאשר מאסטר צ’ן ביקש מיאנג לו צ’אן לעלות ולהילחם כדי להדגים את כישוריו הוא ניצח כל תלמיד שנכנס לזירה והתייצב מולו, בהמשך הוא ניצח בתחרות הגדולה השנתית בסין ולאחר מכן החל לנדוד בסין עד שברבות הימים השתקע בבייג’ין שם הכשיר את שומרי הראש של הקיסר עצמו ובכך זכה לתהילת עולם. זו גם אחת הסיבות העיקריות בגינן יאנג סטייל הפך סגנון מוערך בסין כולה.

עבור כל תלמיד טאי צ’י מבואות הסטוריים הם בסיס להבנה מעמיקה של הפילוסופי שהשפיע על התפתחות הסגנון בבלוג זה תמצאו מאמרים רבים שיעזרו לכן לקבל רקע על התרגול ולהכיר את דמויות המפתח מעולם הטאי צ’י.